| Author | Message | ||
     Ivan Alexander Username: Humancafe Registered: 12-2017 |
We are Cosmic Children of Stars.  All living things, as is all matter, are made of elements made in stars. Inside the fiery crucibles of those long dead stars were made all the atoms in our bodies. But that was long ago. Now we are born of preceding lives, our parents and grand parents, going back to the first life made of those atoms from the stars. This is true of all life. All organic life has this history, that we are made of carbon, nitrogen, oxygen and other heavy elements made inside stars. That is for each one of us a distant connection to the stars in the universe. But there is another connection that binds us to the Cosmos. We are interconnected intimately to all energy and matter of existence down to the quantum, that we exist in a state of both spacial and timeline to an infinity of interrelations defining our existence in totality in relation to everything else. That existence by default defines for us Who we are as a being, both conscious and unconscious in every instant of time. This is true for all life, all interconnected life. We all have a varying degree of awareness to it, but in us humans is the potential to be consciously aware of our relationship to the Cosmos. For this we are the children of the Cosmos, the children of stars. There is a beauty in our relationship to the stars that transcends our being. That beauty is that we can look at it and feel in our hearts how truly beautiful it all is. In our ancient mythologies and worship we tried to ascribe this awe to gods, and in the end to one God. But this fails in comprehending it, because as we mature in our lives, and mature as a species, we find our understanding still lacking. It is more beautiful still. No matter how far our instruments peer into the universe, or examine the natural beauty around us, it is more beautiful still. Have the world religions adequately revealed the beauty of all life, or of God? No, not yet, because there is still more. There is no beauty in life that we cannot find more beauty. Then, no matter how hard we try, how deep we look, how far, God is more. The beauty that is in us is outside us, but more. We are blessed to have a mind that can see this, and why it is so important for us to have the mind (Habeas Mentem) as one of our fundamental freedoms. Reciprocally, we all must have the right to be ourselves to share in all the beauty of life and the universe. We were born to do this, and regrettably some of us get lost along the way and fail to see it. But the universe is more, in its infinite simplicity non-judgmental, and infinitely forgiving. We are the cosmic children of stars in every possible way, where we never die; on a universal scale life, death is but a phase transition, felt only locally. The beauty of life we see and feel in us is in every atom of our being, because we have the mind and soul to be one with it. We are meant to love life! That is the ultimate quest of humanity, why we love being here, again and again. We are more. IDA (Discussion) | ||
| Ivan Alexander Username: Humancafe Registered: 12-2017 |
אנחנו ילדי כוכבים קוסמיים.  כל היצורים החיים, כמו כל החומר, עשויים מאלמנטים העשויים מכוכבים. בתוך כור ההיתוך הלוהט של אותם כוכבים מתים וארוכים נוצרו כל האטומים בגופנו. אבל זה היה מזמן. כעת אנו נולדים מחיים קודמים, הורינו והורינו הגדולים, חוזרים לחיים הראשונים העשויים מאותם אטומים מהכוכבים. זה נכון לגבי כל החיים. לכל החיים האורגניים יש את ההיסטוריה הזו, שאנחנו עשויים מפחמן, חנקן, חמצן ואלמנטים כבדים אחרים שנעשו בתוך כוכבים. זה עבור כל אחד מאיתנו קשר רחוק לכוכבים ביקום. אבל יש קשר נוסף שקושר אותנו ליקום. אנחנו מחוברים באופן הדוק לכל האנרגיה והעניין של הקיום עד לקוואנטום, שאנחנו קיימים במצב של חלל וציר זמן הן לאינסוף של יחסי גומלין המגדירים את קיומנו במכלול ביחס לכל דבר אחר. הקיום הזה כברירת מחדל מגדיר עבורנו את מי שאנחנו כישות, הן מודעות והן לא מודעות בכל רגע של זמן. זה נכון לכל החיים, כל החיים המחוברים. לכולנו יש מידה משתנה של מודעות לזה, אבל בנו בני האדם הוא הפוטנציאל להיות מודעים במודע ליחסינו עם היקום. בשביל זה אנחנו הילדים של היקום, ילדי הכוכבים. יש יופי במערכת היחסים שלנו לכוכבים שמתעלה על הווייתנו. היופי הוא שאנחנו יכולים להסתכל על זה ולהרגיש בליבנו כמה באמת יפה כל זה. במיתולוגיות ובסגידה העתיקות שלנו ניסינו לייחס יראת כבוד זו לאלים, ובסופו של דבר לאל אחד. אבל זה לא מצליח להבין את זה, כי ככל שאנו מתבגרים בחיינו, ובוגרים כמין, אנו מוצאים את ההבנה שלנו עדיין חסרה. זה עדיין יפה יותר. לא משנה כמה רחוק הכלים שלנו להציץ לתוך היקום, או לבחון את היופי הטבעי סביבנו, זה עדיין יפה יותר. האם דתות העולם חשפו כראוי את יופיים של כל החיים, או של אלוהים? לא, עדיין לא, כי יש עוד. אין יופי בחיים שאנחנו לא יכולים למצוא יותר יופי. אז, לא משנה כמה קשה אנחנו מנסים, כמה עמוק אנחנו מסתכלים, כמה רחוק, אלוהים הוא יותר. היופי שנמצא בנו הוא מחוץ לנו, אבל יותר. אנחנו מבורכים שיש לנו מוח שיכול לראות את זה, ולמה זה כל כך חשוב לנו שיהיה לנו את המוח (Habeas Mentem) כאחד החירויות הבסיסיות שלנו. באופן הדדי, לכולנו חייבת להיות הזכות להיות עצמנו לחלוק בכל היופי של החיים והיקום. נולדנו לעשות את זה, ולמרבה הצער חלק מאיתנו ללכת לאיבוד לאורך הדרך ולא מצליח לראות את זה. אבל היקום הוא יותר, בפשטות האינסופית שלו לא שיפוטי, וסלחני לאין שיעור. אנחנו הילדים הקוסמיים של הכוכבים בכל דרך אפשרית, שבו אנחנו אף פעם לא מתים; על חיים בקנה מידה אוניברסלי, מוות הוא רק מעבר שלב, הרגיש רק באופן מקומי. היופי של החיים שאנו רואים ומרגישים בתוכנו נמצא בכל אטום של הווייתנו, כי יש לנו את המוח והנשמה להתאחד איתו. נועדנו לאהוב את החיים! זה המסע האולטימטיבי של האנושות, למה אנחנו אוהבים להיות כאן, שוב ושוב. אנחנו יותר. אידה (דיון) 1. האם אנו חיים ביקום חי, מה מגדיר עבורנו את הווייתנו, ואת כל היותנו סביבנו? האם זה מה שחלק מכנים "אלוהים"? 2. בכל רגע של הקיום שלנו אנחנו מחוברים לתמונה גדולה יותר. האם זו הסיבה שיש לנו רגישות של יופי, כי בתגובה שלנו ליופי אנו משקפים מהו היקום? 3. אם הדורות הבאים יצליחו להגדיר במודע את הישות הגדולה שלנו בעולם מלא חיים, לכבד את קדושת כל ההוויה, האם הם יגלו עדיין יופי גדול יותר באיך אנחנו מתקשרים עם כל הקיום? 4. האם אי פעם תהיה הגדרה של אלוהים בכל יופיו, או שההגדרה הזו היא נקודת היעלמות אינסופית, שבה ככל שאנו מחפשים יותר את התעלומה? 5. אם כל מה שמסביבנו הוא יצירת כוכבים, והכל קשור אלינו בצורה אינסופית, האם אנחנו מחוברים לכולם במוות כמו גם בחיים? האם אנחנו באמת אי פעם למות, או חלק מאיתנו ממשיך אל הנצח? 6. כל החיים אוהבים להיות כאן, אף אחד לא רוצה למות. האם המשכיות והולדה הן צו ראשוני אוניברסלי אינסופי שלתוכו נולדים כל חיים? 7. כשאנחנו מתחברים, אינסופים מתחברים, ואנחנו יפים. האם אנחנו יותר? |